בלעם בן בעור. תניא, בלעם – בלא עם, דבר אחר בלעם – שבלה עם אעיין מש"כ בריש פ' שלח מדרך חז"ל לדרוש שמות וצרף לכאן. ופי' רש"י בלא עם, שאין לו חלק עם עם, עכ"ל. ולא נתבאר לי ענינו, ולו"ד הו"א דצ"ל בלע עם, בעיי"ן, והכונה שרצה לבלע את עם ישראל, ומלשון הכתוב בלע ה' לא חמל, כאויב בלע ישראל (איכה ב') חיל בלע (איוב כ'). וכסמך ראיה להג"ה זו יש בתרגום יונתן שכתב כאן בזה"ל, הוא בלעם דבעי למבלע ית עמא בית ישראל, וכידוע כל דבריו בנויים על דרשות חז"ל, ומעין כונה זו הוי הפירוש שבלה עם, מלשון בלי ורקבון, וה' וע' מתחלפין, שהם ממוצא אחד.
והנה אע"פ דלפי"ז חסר עוד אות ע', אך מצינו בשמות בחבור שתי אותיות שוות תחסר אות אחת, וכמו השם שרה – במקום שררה [רש"י פ' נח, י"א כ"ט], שנאב – במקום שנא אב [רש"י פ' לך, י"ד ב'], ירובעל – במקום יריב בבעל, ירבעם – במקום ירב בעם, ירובשת – במקום ירוב בבשת [ע' רש"י ש"ב י"א כ"א], ומזה טעם הדרשה בחגיגה י"ב א' בשם שמים – שם מים, ועוד כהנה וגם כאן חסר ע' אחד. [ושוב ראיתי כי הגירסא בלע עם בעי"ן כ"ה בערוך ערך בלעם בפי' הראשון].
, בן בעור – שבא על בעור ברומז להמבואר לקמן בפסוק ל"א שבא על אתונו, ובהמה נקרא בעיר כמש"כ בפ' משפטים ושלח את בעירה, וכבר זכרנו באות הקודם מדרך חז"ל לדרוש שמות. –
ומה שאמרו בגמרא כאן, תני, הוא בעור הוא כושן רשעתים [מלך ארם בימי שפוט השופטים (שופטים ג')] הוא לבן הארמי – הוא דבר פלא, כי לפי"ז יתחייב שחי בלעם ערך ת"ק שנה, ולבד שזה הפלגה מופלגת, אך הלא נתבאר באגדה דחלק שחי רק ל"ג שנה, וצ"ל דהכונה שהיה ממשפחות אלה.
. (סנהדרין ק"ה א׳)
בלעם בן בעור. ולהלן הוא אומר (כ"ד ג') נאום בלעם בנו בעור, א"ר יוחנן, אביו היא, ובנו הוא לו בנביאות גכלומר פחות היה במדרגת הנבואה מבלעם כערך הקטנות של בן לאב. ולכאורה אינו מבואר, היכן מצינו שאביו של בלעם היה נביא. ונראה לפרש דס"ל להדורש הזה כמ"ד בסוגיא כאן דבעור הוא לבן הארמי, וכפי הנודע היה לו ללבן חזון בנבואה כמבואר במקומו בפ' ויצא שהתראה ה' אליו ודבר אתו, אך צ"ע בזה במש"כ בדרשה הקודמת דחשבון זה הדורות תמוה יעו"ש, אכן אין משיבין על הדרוש. וע"ע בב"ב ט"ו ב' חשיב את אביו של בלעם בין נביאי אוה"ע, ועיי"ש בתוס'.
. (שם שם)
זקני מואב וזקני מדין. תניא, מדין ומואב לא היה שלום ביניהם מעולם, משל לשני כלבים שהיו צהובין זה לזה דר"ל שהיו כועסין זה על זה, וכל הכועס פניו צהובין, ומשל הוא על תמידות כעסם, ועיין מש"כ בביאור לשון צהב לעיל בפ' נשא בפ' יאר ה' פניו אליך.
, בא זאב על האחד, אמר השני, אם אין אני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו הזאב, אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כרכושתא ושונרא עבדי הלולא מתרבא דביש גדא הכלומר מחלבו של מזל רע. ומשל הוא שבשביל לרדפם לישראל עשו שלום ביניהם. ועיין מש"כ השייך לאגדה זו לקמן בפ' מטות בפ' נקום וגו'.
. (סנהדרין ק"ה א׳)
וישבו שרי מואב. ושרי מדין להיכן אזלי, כיון דאמר להו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר, אמרו, כלום יש אב ששונא את בנו [והלכו להם] ונראה דסמיך אסיפא דקרא כאשר ידבר ה' אלי, ור"ל מתחלה סברו שיעשה מעשיו ע"י כשפים מבלי שישאל רשות הקב"ה, אבל מכיון ששמעו מפיו כי מחכה הוא למוצא דבר ה' נואשו מתקותם באמרם כלום יש אב ששונא את בנו וישראל הם בערך בנים להקב"ה וא"כ בודאי לא ירשה לו לקללם, ולכן הניחו אותו והלכו להם.
. (שם שם)
קום לך אתם. אמר רב נחמן, חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב (פ׳ י"ב) לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אתם זהחוצפא בזה הוא שהחציף פנים לשאול רשות מהקב"ה לילך לקלל את ישראל.
. (סנהדרין ק"ה א׳)
קום לך אתם. אמר רבא בר רב הונא, מלבד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, דכתיב (פ׳ י"ב) לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם חהוא ע"ד מ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכאן ראה הקב"ה שלבו הרע נוטה לילך הרשהו על זה. –
ועיין בפירש"י בפ' י"ח שפי' על מ"ש בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה', כתב, וז"ל, למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, עכ"ל. ויש להעיר על זה הלא מצינו במשנה ט' פ"ו דאבות, א"ר יוסי בן קסמא, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם לא אצא למקום שאינו מקום תורה וכו', וא"כ מאי חזית לדרוש לרעה מלשון כזה בגנות בלעם.
אבל האמת הוא דלא דמי להתם, דשם היה המעשה שאיש אחד הציע לפני ר' יוסי שילך לגור לעירו ויתן לו עבור זה אלף אלפים דנרי זהב, ועל זה השיבו ר' יוסי התשובה הנזכרת, וא"כ הוכרח ר' יוסי להשיבו מעין ההצעה, שלא רק שלא יקח אלף אלפים דנרי זהב אלא אפילו כל כסף וזהב שבעולם, משא"כ הכא לא הציע בלק לבלעם שיעשרנו בכסף עבור מעשיו רק הבטיחו שיכבדנו כמו שאמר (פ' י"ז) כי כבד אכבדך וא"כ הו"ל לבלעם להשיבו ג"כ מעין הצעתו שלא יוכל להתכבד בשום כבוד ולעבור את פי ה', ולמה השיב מעניני כסף, אלא ודאי משום דחומד ממון הוא, וכמו שנודע בטבע שתאות האדם רגילה על לשונו תמיד להזכירה.
. (מכות י׳ ב׳)
ויחבש את אתנו. תני משום ר׳ שמעון בן אלעזר, שנאה מבטלת שורה של גדולה, שנאמר ויקם בלעם ויחבש את אתונו טכלומר הוא בעצמו, וזה הוא משום דכל כך גברה שנאתו לישראל עד שבחשק עשה פעולה זו בעצמו מה שדרך לעשות ע"י עבדים, ולהיפך מצינו שגם אהבה יתירה מבטלת שורת הגדולה כמו שמצינו באברהם אבינו כשהלך לעקידת יצחק כתיב ביה ג"כ לשון כזה וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, והיינו מגודל חשקו וזריזותו למלא מצות ה' עשה זה מעצמו.
. (סנהדרין ק"ה ב׳)
הלא אנכי אתנך וגו׳. תניא, בלעם אפילו דעת בהמתו לא הוי ידע יר"ל שלא היה יכול לנצחה בדברים, כדמפרש.
, דבעידנא דחזו ליה דהוי רכיב אחמריה, אמרו ליה, מאי מעמא לא רכבת אסוסיא, אמר להו, ברטיבא שראי ליה יאטעם השאלה והתשובה י"ל דאחרי שראו אותו הולך לדרכו ברצון ובזריזות שאלוהו מיודעיו ומכיריו א"כ שכל כך מאיץ הוא לנסיעתו למה אינו רוכב על סוס, כי הסוס ממהר בלכתו מאתון, והשיב ברטיבא שדאי ליה, כלומר שהניחו באחו, וכיחש להו, יען כי באמת היה רוכב על האתון לכונה אחרת כדמפרש.
, מיד – ותאמר האתון הלא אנכי אתונך, אמר לה – לטעינה בעלמא יבר"ל לטעינת משאות.
, אמרה ליה אשר רכבת עלי, אמר לה – באקראי בעלמא, אמרה ליה, מעודך עד היום הזה, ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה, כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם (מ"א א') ותהי לו סוכנת יגנראה תכונת דרשה זו בכלל והדומה אליה בפרשיות הבאות ע"ד מ"ש חז"ל בב"ב ק"ט ב' תולין את הקלקלה במקולקל, כלומר דמי שידוע למקולקל במעשיו או במדותיו תולין בו מעשים מכוערים, עיי"ש, וכהאי גונא כתב הרא"ש בפי' לנדרים ס"ד א' במ"ש כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם – דהוא מטעם זה, שהיו ידועים לבעלי מחלוקת ומדות מגונות כפי שבארנו בפ' שמות, וגם הכא כן, מדידוע שהיה בלעם בעל נפש משחתה ומדות מגונות תלו בו הקלקלות הראויות לבעל מדות כזה, וכסימן לדבר סמכו זה על לשון הפסוקים.
וכן אמרו במ"ר ובתנחומא על הלשון שאמר בלעם אשר התעללת בי, אע"פ שמדבר בלה"ק לשונו סרוח, וכן יש לפרש כונת הגמרא בנזיר כ"ג א' בפסוק וישא לוט את עיניו, א"ר יוחנן, כל הפסוק על שם עבירה [זנות] נאמר, יעו"ש ולפנינו בפ' לך, ובאור הדבר דכיון דמצינו שהיה לוט שטוף בזימה, אשר על כן נכשל בבנותיו, וכמ"ש בגמרא ובמדרשים במקומו, לכן תלו בו את הקלקלות ממין זה הראויות לבעל מדות כאלה, וכן יש לפרש כונת הגמרא בב"ב ט"ו ב' שדרשו את הפסוק דפ' תולדות ויבא עשו מן השדה והוא עיף שחמש עבירות עבר באותו היום וכו', והוא ג"כ ע"ד תולין את הקלקלה במקולקל, וכהנה הרבה מאמרים בתלמוד ומדרשים.
. (סנהדרין ק"ה ב׳)
כי ירט הדרך. תניא, מניין לנוטריקו"ן מן התורה, אמרי דבי רבי נתן, כי ירט הדרך לנגדי, ירט –יראה ראתה נטתה ידר"ל שראתה את המלאך נצב בדרך ויראה ממנו ונטתה הצדה, ועיין בפירש"י בפסוק זה, וענין נוטריקון ותכליתו ותכונתו בארנו בפ' לך בפסוק כי אב המון גוים, יעו"ש.
. (שבת ק"ה א׳)
